חזקת הגיל הרך

חזקת הגיל הרך, הקבועה בסיפא לסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, נמצאת במוקד מחלוקת קשה, הקיימת כאן כבר שנים רבות.

חזקה זו, אשר נקבעה לפני 50 שנים בחוק הכשרות, מקבעת בפועל, תפיסת עולם חברתית, על פיה, האב הוא המפרנס והאם היא הגורם המשמעותי היחיד כמעט, המטפל ומגדל את הילדים. במקרים רבים במדינת ישראל ולא רק במדינת ישראל, כך הם פני הדברים. אלא ש 50 שנים חלפו להן מאז חוקק חוק הכשרות המשפטית וחל שינוי בחברה הישראלית.

היום, גברים רבים מטפלים בילדיהם ומגדלים אותם באופן שוויוני, לעיתים אף כמטפלים עיקריים במהלך הנישואין. בפרט בולטים הדברים לעת פרידה בין ההורים ולאחר הגירושין, כשהאב כבר לא חוזר הביתה בערב ולא רואה את ילדיו והוא מבקש להישאר דמות משמעותית בחייהם ולגדלם וזו זכותו כמובן כהורה.

אלא שמה שמובן למיטב החוקרים בעולם בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית, לרב חברי ועדת שניט, לי ולרבים אחרים, לא ברור כלל ועיקר לגורמים מסוימים, אשר מבקשים להנציח את קרבנות האישה ואת נזקקותה והם דורשים להמשיך ולפגוע בזכויות האב לגדל את ילדיו, מטעמים שאינם רלבנטיים לטובת הילד.

הנצחת המאבק סביב גידול הילדים, ע"י אותם גורמים, גורם לפגיעה חמורה ביותר בכל הנוגעים בדבר, אשר מגיעה הרבה מעבר לטווח המצומצם לכאורה.

סיפורו של מיקי (שם בדוי) הנו אחד מאלפי מקרים שהגיעו אל שולחני. סיפור זה כדוגמה, ידגים את הבעייתיות של סוגיית ההורות לאחר גירושין, כשברקע חזקת הגיל הרך ולא חוק הקובע הורות משותפת שווה.

סיפורו של מיקי שם בדוי, אשר הגיע אלי בדקה ה 90 לפני שאישר את הסכם הגירושין עליו חתם, בבית המשפט לענייני משפחה. מיקי ואשתו פנו למגשר אליו הפנו אותם הורי האישה. עפ"י ההסכם מיקי התחייב, להגיע ממועד חתימת ההסכם כשהילד היה כבן שלוש שנים ועד הגיעו לגיל 18 מידי יום לעיר מגורי האישה, היכן שהם לא יתגוררו בשעה 7:00 בבוקר ולהביא את הילד למוסד החינוכי. כמו כן, נקבעו לו הסדרי ראיה מצומצמים ביותר, של פעמים בשבוע ללא לינה עם הילד. המגשר הוא חבר של הורי האישה ובמקום למלא את תפקידו כמגשר נאמנה, הוא דאג לאינטרסים של הורי האישה בהסכם והסביר למיקי שבכל הסכמי הגירושין הגברים מקופחים ושאין לו ברירה אלא לוותר על הסדרי ראיה הולמים עם בנו.

מאחר שמיקי סרב לאשר את ההסכם, אשר היה הסכם מקפח בעוד הרבה מובנים, הגישו נגדו האישה ואף הוריה, כמות תביעות בלתי סבירה לחלוטין, במטרה להתיש אותו ולהכניעו. כשהם נוכחו לדעת שהוא לא נכנע, הם הגישו תלונה למשטרה על פיה, הוריו מתעללים מינית בילד. זאת, לאחר שאם האישה לימדה את הילד הקטן מה לומר למשטרה. שיהיה ברור שהורי הבעל הם אנשים נורמטיביים, עדינים שכל העולם הנורא הזה רחוק מהם לחלוטין. ביקשתי לראות צילומי וידאו שעשו ההורים עם הילד, כדי לרדת לחקר האמת. האמת היתה שהתעללות היחידה שהתרחשה שם, היתה של הילד בסבא ובסבתא.

מה שנתן בידי הסבתא במקרה זה את הכוח להשחית, היא חזקת הגיל הרך והאג'נדה של השופטת, שקבעה נחרצות במהלך הדיון : אני נגד משמורת משותפת ונגד לינות אצל האב. הילד הוא רכושה של האמא, כך במילים אלו.

חזקת הגיל הרך, נותנת כוח להשחית בידי אנשים בלתי ראויים מסוגם של הסב והסבתא, אנשים שאינם בוחלים באמצעים, כדי להשיג את מטרותיהם הבזויות. במקרה הזה הם רצו כסף שלא הגיע להם עפ"י הדין והצדק מן האב והחליטו להשתמש בילד שהוא כה אוהב, כדי להשיגו.

לעשות סיפור ארוך קצר, סופו של הסיפור היה דווקא טוב. בהסכם, הושגו הסדרי ראיה הכוללים לינות אצל האב. מספר ימים לאחר שאושר ההסכם, ראיתי את האב הולך לקחת את בנו, בסמוך למקום מגורי, זו היתה הפעם הראשונה אחרי שנה וחצי של מאבק, שראיתי חיוך מאוזן לאוזן על פניו.

סיפורים כאלו הנם דבר שכיח במקומותינו. העובדה שבתי המשפט ובתי הדין, מאפשרים למקרים כאלו ודומיהם להתרחש, נובעת ישירות מהחוק המפלה בין אבות לבין אימהות בכל הנוגע לגידול ילדיהם.

תפיסת העולם הנוקטת בבתי המשפט בארץ, רואה את האם כמי שיש לה זכות בסיסית אינהרנטית על הילדים ואת האב כמי שצריך להפוך עולמות ולהיאבק שנים, אם הוא רוצה זכויות מגע הולמות עם ילדיו שלא לאמר חו"ח משמורת או משמורת משותפת.

כל התירוצים שאנחנו שומעים, שנשים לא מרוויחות כמו גברים ושבמדינת ישראל עדין הבעל צריך לתת לאשתו גט, לא רלבנטיים לזכות ולחובה של האב לגדל את ילדיו ובפרט הם לא רלבנטיים לטובת הילד.

נראה, כי אנחנו חזרנו אחור לימי רומי, בהם הילד היה קניינו של האב ולאם לא היתה כל זכות על הילדים. במקרים של פרידה, היה ברור אז, כי הילדים נשארים רכוש האב. בשנת 2012 במדינת ישראל, הילד הוא רכושה של האם. כך לדידם של אותם ארגונים, אשר לעולם אינם מדברים על טובת הילד. הם מדגישים בדבריהם את חולשתה של האישה ואת נזקקותה, את העובדה שהחזקתה בילד מאפשרת לה לקבל דמי מזונות – נא ראו את האמור לעיל, הילד כרכוש. הם מאזכרים את חולשתה של האישה בכל הנוגע לקבלת הגט, אך הם לא מספרים למי שלא יודע ומדובר ברבים, כי יש כ – 180 עגונות במדינת ישראל בלבד וכ 190 גברים שנשים מסרבות לקבל מהם גט. אלו המספרים, על כך כל המהומה ובשל כך גם לכאורה, מונעים מילדי מדינת ישראל, אלו שהוריהם מתגרשים, קשר הולם עם אביהם.

נכון, יש גברים שלא מעוניינים לטפל בילדיהם. נכון, יש גברים ונשים אלימים ואלימות שלא מתאימים לטפל בילדים. אבל הרב הוא של אנשים נורמטיביים.

אני רוצה לצטט ממילותיו הכה נכונות של כבוד השופט יורם שקד בפסק דין מן העת האחרונה בתמ"ש 8309-06-11 מיום 09/02/12 :

"זוהי זכותו הטבעית של כל ילד לחוות הורות טובה ומעשירה עם שני הוריו, ובכלל זה יש לאפשר לילד להיות בקשר גם בביתו של האב, במקום מגוריו של האב, בסביבתו הטבעית של האב וזאת כאשר התנאים מאפשרים זאת. ברירת המחדל הינה לאפשר הורות נטולת הגבלות על מי מההורים, אלא אם כן מובאת ראיה כי פעילות כלשהי איננה לטובת הילדים" (סעיף 17 לפסק הדין).

ובהמשך:

"הגישה לפיה הורה יאלץ להמציא "תעודת יושר" בכדי לזכות בלינת ילדיו אצלו, מן הראוי שתיעקר מהשיח ההורי. כל ילד, באשר הוא ילד, זכאי ללון ולשהות עם שני הוריו ולהיות חלק מחוויה מעשירה זו." (סעיף 19 לפסק הדין).

כך כתבו גם פרופ' אבי שגיא שוורץ וד"ר תרצה יואלס במאמרם אשר פורסם בדין ודברים : אמא, אבא, ומה איתי, אני זקוק לשניכם", עובדות, מיתוסים ותקוות בהסדרי הורות במקרים של גירושין.

"מדעי ההתפתחות היישומיים מציעים לנו פרדיגמה מקצועית מעודכנת והמשגה אחרת של המושג "מסוגלות הורית". על פי הגישה ההתפתחותית אין צורך ב"רישיון להורות", כלומר ההורה הנורמטיבי לא נבחן ביכולתו ואין מקום למדוד את ביצועיו. בדרך כלל אנו מגלים כי מרבית ההורים מאופיינים בהורות נורמטיבית ותפקוד ראוי בהתאם, גם בקרב מקרים מאד קשים של גירושין. יש לזכור, כי ערב לפני המרוץ של בעל פגוע אל בית הדין הרבני, עקב בגידה של אשתו, סביר להניח כי גם היא וגם הוא היו הורים נורמטיביים לחלוטין. עצם פתיחת תיק בבית המשפט והעצמתו לעתים, להליך אדוורסרי ותקפני, יגרור אל תוכו גם מעורבות של פסיכולוגים (קליניים בדרך כלל) שיתבקשו להעריך את המסוגלות ההורית של ההורים, לתת "רישיון הורי". מעצם הכשרתם יש להניח שהם יעשו זאת על בסיס תיאוריה לא רלבנטית ומשום כך באמצעות שימוש בכלים בלתי רלבנטיים כמו הרורשך."

.

כאמור, רב ההורים הם הורים נורמטיביים, במי שהוא לא נורמטיבי, בית המשפט יקבע מה יהיו זכויות המגע שלו עם הילד אם בכלל.

לדוגמה : בתיק בו יצגתי את שרית (שם בדוי), בעלה התעלל בה מראשית הנישואין והכה אותה גם כשהיתה בהריון. מדובר באקדמאית בעלת תואר שני בתחום הטיפול ובבני זוג אשר עסקו בטיפול. לאחר הולדת בנם, התגברה ההתעללות ויום אחד האישה קיבלה מכות רצח, איומים בהריגתה וגם התינוק קיבל מכה על הדרך. זמן מה לאחר מכן היא הגיעה אלי. אני חייבת לומר ששלושה שבועות אחרי הפגישה אתה, התקשיתי לישון בלילה. לא רק המכות נחרטו על פניה, גם הסבל הנורא שפגע בנשמתה. הבעל ישב בבית הכלא זמן מה ואנחנו פעלנו לשם כך שלא יראה את בנו, עד שלא תתבסס ההגנה על האמא ועל התינוק. אז נכון, יש גם טיפוסים כאלו. למרבה המזל הם המיעוט ולא עליהם מדברים בשיח של הורות משותפת שווה. מאנשים כאלו כולנו סולדים, נשים וגברים כאחד.

הורות משותפת וטובת הילד 

השיח הציבורי אודות הורות משותפת שווה, חייב לעסוק רק בנושא אחד, אשר הוא עיקר העיקרים והמהות של השיח הזה : טובת הילדים.

כפי שאומר פרופ' אבי שגיא שוורץ : " כיום ברור לנו שהילד יוצר התקשרות גם לאב וגם לאם באופן בלתי תלוי זה בזה. אם שניהם נוכחים בחייו, הוא מקיים שתי התקשרויות במקביל, ושתיהן חשובות להתפתחותו. במילים פשוטות, הילד זקוק לקשר מתמיד עם שני הוריו, ופגיעה בקשר זה עשויה להֹפכו לילד בסיכון. ככל שהקשר עם אחד מן ההורים משתבש מוקדם יותר בחייו של הילד כך דרגת הסיכון גבוהה יותר.

לפיכך, לילד יש צורך בשני הוריו ולכן מכוח עיקרון העל של טובת הילד יש לו זכות לקשר עם שניהם. לכן, כשמדובר בהליך גירושין, מחובתה של המערכת המקצועית המסייעת להורים, לאפשר לילד לממש קשר זה, מבלי לתת מעמד מועדף להורה אחד על פני ההורה האחר. במתן ההעדפה שכזו המערכת המקצועית בעצם מקדמת מצבי סיכון אצל הילד ואיננה מסייעת בקידום התפתחות רגשית תקינה של הילד.

עוד כותבים פרופ' שגיא שוורץ וד"ר יואלס:

"במצב הנהוג כיום, הגורמים במערכת – עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, עורכי דין, שופטים - בדרך כלל מעדיפים להכריע במחלוקת בין ההורים ולהעדיף לצורך ההחלטה את אחד מהם, עובדה שלעתים עשויה להערים קשיים לגבי מעורבותו של ההורה השני. זה פתרון "קל" ונוח, אלא שהוא מחטיא את המטרה: האומנם טובת הילד הסתייעה, או שמא טובתו של ההורה המועדף על ידי המערכת? התוצאה לטווח רחוק של החלטה שכזו היא פגיעה אפשרית ביחסים בין ההורה הלא מועדף לבין ילדו. מקומו של אותו הורה עשוי להישחק והוא עלול לאבד את מעמדו כהורה בעל חשיבות מרכזית. זהו מצב שעלול להוביל את הילד לסיכון התפתחותי, כולל חשש לניכור כלפי ההורה הלא משמורן, במקרים הקשים.

בהקשר זה מן הראוי להתייחס למספר עבודות מרכזיות בכל הנוגע למחקר על טובת ילדים שהוריהם מתגרשים. העבודה המשמעותית ביותר היא הסקירה המטה-אנליטית אודות הסתגלות ילדים להסדרי משמורת משותפת לעומת משמורת יחידנית (זה הוא מחקר-על שמאחד בתוכו באופן סטטיסטי את כל המחקרים הזמינים בתחום ומביא להכללה מעבר למחקרים ספציפיים.( החוקר השווה תוצאות של 33 מחקרים שונים שבדקו אלפי מקרים של משמורת הורית משותפת, משמורת יחידנית ומשפחות שלא חוו גירושין, והגיע למסקנה שלמשמורת הורית משותפת יתרונות בתחומי תפקוד רבים של הילד על פני משמורת של הורה אחד. מתברר שילדים, הנמצאים באחריות משותפת של הוריהם, דומים בתפקודם והתפתחותם לילדים הגדלים במשפחות שלא חוו גירושין. מחקרים נוספים בתחום אף הם מבססים ממצא זה, כי קיימת חשיבות מכרעת למעורבות שני ההורים בחייו של הילד. ממצאים אלה הולכים יד ביד עם הכיוונים שמוצעים על פי תיאוריית ההתקשרות.

עינינו הרואות כי בהתייחס למחקרים רבים, הורות משותפת היא הכרח המציאות במדינת ישראל, שכן היא מיישמת בפועל את טובת הילד. הורות משותפת היא פועל יוצא ישיר של האמנה לזכויות הילד. אמנה זו אושררה ע"י מדינת ישראל באוגוסט 1991 ונכנסה לתוקף בספטמבר 1991.

במקום להתאים את החוק לתמורות העיתים, דבקה מדינת ישראל עד היום בחוק, אשר סותר את המחקרים הללו ואת האמנה אותה היא אישררה. עפ"י האמנה לזכויות הילד, בכל הפעולות הנוגעות לילדים, טובת הילד צריכה להיות השיקול הראשון במעלה. עוד נקבע באמנה כי המדינות יכירו בעיקרון כי לשני ההורים אחריות שווה ומשותפת לגידול הילד ולהתפתחותו.

סעיף 18 לאמנה קובע כי: "המדינות החברות יעשו כמיטב מאמציהן להבטיח הכרה בעקרון כי לשני ההורים אחריות משותפת לגידול הילד והתפתחותו..."

טובת הילד היא הדבר הראשון במעלה ויש לשים אותו בקדמת הבמה ולפני כל דבר אחר וכך קבע כבוד השופט דניאל טפרברג בתמ"ש 15991/06 ו – 15992/06:

"כאשר בית המשפט נדרש להחליט מי מההורים יחזיק בילד, השיקול המרכזי והבלעדי שעומד לנגד בית המשפט הוא "טובת הילד". חשיבותו של שיקול זה הינה כה מכרעת, עד כי כל קביעה שאיננה עולה עם טובת הקטין, מהווה חריגה מסמכות. כאמור, העיקרון המנחה את בית המשפט הנו טובת הילד וההגנה על האינטרסים שלו."

כבוד השופט יורם שקד קבע בפסק דינו הנזכר לעיל כדלקמן:

"כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך, אותה היטיב להביא ב"כ האם בסיכומיו. עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך.

המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה עוד בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962 (להלן: "החוק"), הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי גירושין, המבטאות נאמנה את צורכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית שונה מאוד מן המציאות, שלאורה גובשה דוקטרינה זו.

בספרו, 'פרשנות במשפט', ביטא כבוד הנשיא ברק את האופן בו יש לבחון הוראות חוק בכל עת ועת, באומרו: "כל חוק הוא 'חוק חי', וחזקה על כל חוק שיש להפעילו באופן שישתלב ויקדם את המציאות המודרנית... המטרות החברתיות שאותן יש להגשים הן המטרות החברתיות של ההווה והעתיד, לא של העבר, וזכויות אדם יוגשמו כפי היקפן ועל פי הבנתנו אותן היום ולא בעבר" (שם, כרך ב', פרשנות חקיקה 85 (1993)).

במשפט קטינים, מן המפורסמות שעקרון טובת הילד הינו העיקר ומפניו ייסוגו כל יתר העקרונות. קיים חשש מובנה כי אם וככל שבית המשפט יטה ליתן חשיבות כלשהי לחזקת הגיל הרך, עלול הדבר לפגוע בטובתו של הילד הספציפי. לא דיון עקרוני לנו או דיון שאמור להיות מושא למחקרים משפטיים ולא לנו לקבוע מסמרות בשאלת טובתם של כל הילדים, אלא דיון בשאלת משמורתו של הילד, קרי: דיון פרטני בשאלת משמורתו של הילד הספציפי שעניינו הובא לפתחו של בית המשפט.

לפיכך, על בית המשפט לזנוח דעות קדומות והלכי רוח, שייתכן והיו מתאימים לשנים עברו, ולהתמקד בשאלה היחידה העומדת על הפרק – מהי טובתה של הקטינה בה עסקינן? האם, תהא זו טובתה להיות במשמורתה ובהשגחתה העיקרית של אימה או, שמא, אצל אביה או אולי טובתה היא להיות במשמורת משותפת אצל שני הוריה.

עד פרסום דו"ח הביניים של ועדת שניט, לא היה שופט משפחה אשר כתב דברים מעין אלו. שופטי המחוזי כבוד השופט פורת וכבוד השופטת רוטלוי כן נתנו פסיקות ברוח ההורות השווה.

בעמ (ת"א) 1125/99 ד.ל. נ' כ.ז. (פורסם בנבו) פסק כב' השופט חיים פורת: "חשיבות הקשר של הילד עם שני הוריו גובר, במיוחד עת מדובר בילד רך בשנים. ילדים רכים מאבדים רגשות כלפי אנשים שאינם רואים בתדירות ותכיפות ומפתחים כלפיהם תחושת זרות וניכור. הדבר נובע מן הקושי בתפיסת הזמן של הילד. הוא אינו מבין את המשמעות של משך העדרות ההורה השני. בגיל רך יש חשיבות רבה לשמירת הקשר ההדוק עם האם והאב כאחד. הגישה הרווחת כיום, מכירה אף במרכזיות האב ובחשיבותו בחיי הילדים בגיל הרך. בעבר תפיסת העולם השכיחה של האב במערכת החברתית משפטית ואף בקרב בני המשפחה עצמם היתה של אב מפרנס ולא של הורה העוסק בגידול הילדים הרכים. לעומתו, הובלטה חשיבותה המרכזית והבלעדית של האם. דפוס זה אינו בלעדי עוד. שינויים חברתיים ואידיאולוגיים הבליטו עד כמה הוזנח מקום האב בניתוח ההליכים העוברים על המשפחה, ועד כמה מכירים כיום במרכזיות האב וחשיבותו לילד במיוחד בגיל הרך..." (סעיף 8 לפסק הדין).

הסתה ומניעת קשר בין הורים לבין ילדיהם

בע"מ 1034/01 פלוני נ' אלמוני, [פורסם בנבו] דינים מחוזי 2002(3) 537, פרטה כב' השופטת סביונה רוטלוי, מה כוללת טובת הילד: "כבר הודגש ע"י הרכב ביהמ"ש המחוזי בת"א, שבו נטלתי חלק, לא אחת, כי הזכות של ילדים לקשר עם שני ההורים הינה זכות בסיסית של קטינים המודגשת גם באמנה בדבר זכויות הילד... ואוסיף על כך כי במקביל לזכות זו של ילדים, מוטלת אחריות על ההורים לקיומו של קשר זה עם ההורה האחר, שכן אי קיום הקשר לא רק שפוגעת היא בעקרון טובת הילד, שהוא העקרון השולט בכל החלטה הקשורה בקטינים..." (עמ' 26 לפסק הדין). שמירה על קשר רצוף ומשמעותי של הילד עם ההורה הלא משמורן עולה בקנה אחד עם טובתו והולמת את האינטרסים שלו. מכאן האחריות לשמירת הקשר מוטלת על שני ההורים (השווה: ע"א 493/85 פדידה נ' פדידה, פ"ד לט(3) 579; מא (חי') 1626/93 ליכטנטריט נ' ליכטנטריט, [פורסם בנבו], אשר אושר ע"י בית המשפט העליון ברע"א 2184/99 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו]).

הנושא של שמירת הקשר בין הורים לבין אביהם הוא נשוא כאוב ושתי פנים לו. האחד ניסיונן של נשים מסוימות לפגוע בבעל לשעבר באמצעות הילדים, הן ע"י הסתתם והן ע"י אי קיום הסדרי הראיה עם האב.

במקרה קשה אודותיו שמעתי בעת האחרונה, דואגת אם, אישה מקושרת ובעלת משרה בכירה בתחום רלבנטי לכך שלא יהיה כל קשר בין אב נורמטיבי לבין שני ילדיו במשך כשנה וחצי. כל הפניות לבית המשפט ואף לערכאת הערעור עלו בתוהו, הנתק נותר בעינו ואני מדגישה מדובר באדם בעל משרה בכירה, נורמטיבי, אב אוהב שחייו נהרסו לחלוטין בשל הנתק הנורא אשר נכפה עליו מילדיו. מקרה מחריד זה הוא לצערי לא מקרה יחיד. מנגד יש אבות שהם סרבני קשר והם לא מתעניינים כלל בילדיהם כאשר האם מגדלת את הילדים לבדה ואף מפרנסת אותה לבדה.

לתפיסתי, כשהורה מביא ילד לעולם חלה עליו החובה לטפל בו ולגדל אותו, ללא קשר למינו כמובן. הבעיה היא, שקשה מאוד להכריח הורה לטפל בילדיו, שאם ינסו להכריח את ההורה לעשות כן, הוא עלול חו"ח לפגוע בילד, להזניח אותו כשהוא אמור להיות תחת השגחתו ואז תצא טובת הילד נפגעת.

לנושא בעייתי זה, נותן דו"ח שניט פתרון מוצלח בסעיף הנקרא "הפרת הסכם הורות או הסדר הורות". על פי סעיף זה, ניתנו מספר אפשרויות לאכיפת הסדר הורות על הורה לרבות חיוב בהדרכה וטיפול מקצועיים.

(א) הפר הורה הסכם הורות או הסדר הורות רשאי ההורה האחר או הילד לבקש מבית המשפט להורות על אמצעי האכיפה הבאים נגד ההורה המפר:

(1) הפניה ליחידת הסיוע שליד בית המשפט, לשם גיבוש דרכים למימוש הסכם ההורות או הסדר ההורות;

(2) מינוי צד שלישי למתאם הורות, אשר ילווה את ההורים במימוש הסכם ההורות או הסדר ההורות;

(3) חיוב הורה שהפר באופן חוזר ונשנה את הסכם ההורות או הסדר ההורות, לתת התחייבות שישתתף בהדרכה וטיפול מקצועי מגורם שייקבע על ידי בית המשפט, ולשאת בהוצאות הכרוכות בכך;

(4) חיוב ההורה המפר בתשלום פיצויים לילד או להורה האחר, לרבות פיצויים בשל נזק שנגרם למי מהם;

(5) שינוי ההסדרים שנקבעו בהסכם ההורות או בהסדר ההורות.

(ב) סעיף קטן (א) אינו בא לגרוע מסמכותו של בית המשפט לתת צו אכיפה לפי פקודת בזיון בית המשפט.

לאור מקרי הסתה קיצוניים בהם נתקלתי, אשר גרמו לנתק בין הורה לילדיו, כתבתי בשנת 2004 את המאמר : "מי ישמור על הילדים" קריאה למחוקק לחייב את כל ההורים המתגרשים בהדרכה הורית.

לאור המלצות דו"ח שניט אשר יש לקוות כי יהפכו לחוק נראה כי ניתן כאן בהחלט פתרון מסוים לתופעה הקשה של סרבנות קשר ושל ניתוק קשר עם הילדים.

אני מאמינה כי סעיף החוק המומלץ בדו"ח שניט על פיו בסעיף 5 :

5. שיתוף פעולה בין הורים :" (א) האחריות ההורית היא של ההורים יחד ולחוד."

וכן עפ"י סעיפים 2 ו 3 לחוק המוצע יחל ויחול שינוי במדינת ישראל לטובה בכל הנושא של ניתוקי קשר בין הורים לילדים על רקע של נקמת המשמורנית ושנאתה לגרוש שלה.

סעיפים אלו מקבעים הורות משותפת ואחריות הורית משותפת במדינת ישראל והם חשובים ביותר לטובתם של ילדי ישראל.

שינוי מגמות בפסיקת משמורת משותפת

לאחר פרסום דו"ח הביניים של ועדת שניט, החלו לצוץ פסקי דין למשמורת משותפת.

כבוד השופטת מ. לוי בתמ"ש קריות 10440/07, מתוך המאגר המשפטי נבו, פסקה בעניין זה כדלקמן : "סבורה אני כי המשמורת המשותפת היא, היא דרך המלך. מקום בו ניתן להותיר על כנה אחריות הורית משותפת, ממקום של שוויון, אכפתיות ומעורבות שווה, על אף הפירוד הזוגי, מן הראוי לעודד ולהתיר זאת. עקרונות השוויון בתפקוד ובאחריות ההורית, אשר חלחלו בדיני משפחה בשנים אחרונות מחייבים את בתי המשפט לענייני משפחה, להתייחסות שוויונית בין אב לאם, בכל הקשור לתפקיד ההורי המוטל עליהם. התייחסות שוויונית זו, משקפת גם את טובת הקטינים, אשר יזכו בקשר שוטף ורצוף עם שני ההורים, הגם שאלה בחרו להיפרד זמ"ז. לפיכך, לדידי, אין צורך להוכיח כי טובת הקטינים היא לגדול במסגרת של משמורת משותפת. אדרבא, הטוען כי מן הראוי שלא לאפשר במקרה קונקרטי משמורת משותפת, על אף שמתקיימים התנאים המוקדמים של תקשורת תקינה וקרבה פיזית בין ההורים, עליו הנטל להוכיח זאת."

גם כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר פסקה משמורת משותפת בהעדר הסכמת ההורים על שני קטינים, תאומים כבני שנתיים ותשעה חודשים בתמ"ש 28951/08 ובתמ"ש 28953/08, ביום 07/01/10, מתוך המאגר המשפטי נבו. כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר, פסקה כן, משום טובת הקטינים ומשום שנתקיימו התנאים לקיום משמורת משותפת.

ביום 21/10/09, נתנה גם כבוד סגנית הנשיא בירושלים כבוד השופטת נילי מיימון בתמ"ש 16422/08 פס"ד למשמורת משותפת, בתיק בו הגישה האם תביעת משמורת, האב לא הגיש כלל תביעה והאם טענה כי מדובר באב שהתעלל בה והשפיל אותה ומערכת היחסים ביניהם קשה ביותר. כבוד השופטת מימון קבעה כדלקמן : "פקידת הסעד בדקה את המערכת המשפחתית הקשרים בין כל אחד מהצדדים לכל אחד מהילדים, מצבם של הילדים, ורצונם של הילדים. מהתסקיר עולה כי במערכת היחסים הזוגית המתח בין בני הזוג נמצא בשיאו ושני ההורים משתמשים בילדים זה כנגד זה במאבק הגירושין. עם זאת עולה, ביחסים שבין ההורים לילדיהם, כי שני ההורים מעורבים מאוד בחיי הילדים, שניהם פעילים בטיפול היומיומי בילדים, תוך שהם מחלקים ביניהם את הטיפול בילדים במשך השבוע. מן השיחות שערכה עם הילדים התרשמה פקידת הסעד, כי הילדים תופסים את שני הוריהם כהורים טובים ומעוניינים להיות עם שניהם במידה שווה לאחר שייפרדו. עוד התרשמה פקידת הסעד, כי שני ההורים מכירים את צרכי הילדים ויודעים כיצד לתת להם מענה וכי לשניהם מחויבות גדולה כלפי הילדים ורצון להיות מעורבים בחייהם ולתמוך בהם. לדבריה, התרשמה שיש תקווה לכך שכאשר מאבק הגירושין ישקע לאחר שההורים ייפרדו, ישכילו ההורים להידבר ביניהם לטובת הילדים, למרות משקעי העבר. בתסקיר הביניים ציינה פקידת הסעד כי שוקלת להמליץ על משמורת משותפת, תסקיר סופי לא הוגש עקב מגורי הצדדים תחת קורת גג אחת. דיון הנתבע לא הגיש תביעה לקבלת משמורת בילדים או למשמורת משותפת. אולם בכתב ההגנה ביקש משמורת משותפת וכן לפקידת הסעד מסר שמבקש משמורת משותפת ואף במהלך הדיונים ובסיכומיו חזר על עמדתו זו. אכן, משמורת משותפת תקבע ברגיל כאשר קיימת הידברות סבירה בין ההורים בכל הקשור לטיפול בילדיהם. אכן במקרה דנן היחסים בין הצדדים קשים מאוד, ועולות טענות קשות במיוחד מצד התובעת כנגד הנתבע. עם זאת משיפרדו הצדדים ולא יתגוררו תחת קורת גג אחת ממילא מפלס הריב והסכסוך יונמך בהעדר התחככות יומיומית זה בזה. עוד יודגש כי משיתגרשו הצדדים, ונראה כי אכן גמלה בלב שני הצדדים ההחלטה להתגרש, גם מצב זה יוריד את רמת החיכוך והמתח התמידי השורה עתה בין הצדדים. מהנסיבות שהובאו עולה כי כל אחד מהצדדים הינו הורה טוב ומבקש את טובת הילדים. מהנסיבות שהועלו עולה, כי כל אחד מהילדים קשור אל כל אחד מההורים ומקבל יחס הורי מיטיב. מהנסיבות שהתגלו בפני עולה שהיה תפקוד הורי דומה מצד כל אחד מההורים כלפי הילדים. מרצון הילדים ברור כי מבקשים קשר עם כל אחד מההורים ואין מצידם העדפה לאחד ההורים דווקא ולא להורה האחר. חזקת הגיל הרך איננה חלה בנסיבות דנן כלפי שני הילדים הגדולים, שכן הינם בני 8 ו- 11. אכן הבן הקטן בן מעט למעלה מ- 4 אולם אין מקום בנסיבות העניין להפריד בין הילדים בהתייחס למשמורתם. אכן, ההורים שניהם אפוטרופסים טבעיים לילדיהם הקטינים. כאפוטרופסים טבעיים שמורה בידם הזכות והחובה להחזיק בילדים ושהם יהיו במשמורתם. בנסיבות בהן לא תפקד אחד ההורים כהורה מיטיב יותר מההורה האחר, ובהעדר נסיבות המצדיקות זאת, אין סיבה להעדיפו וליתן בידיו את המשמורת הכורכת בחובה העדפה מסויימת הנוגעת להחלטות שונות באשר לגידול הילדים. בנסיבות בהן ההורים שניהם תפקדו כהורים ראויים בתפקוד הורי שווה, מילאו מטלות הוריות באופן שווה, אין מקום להעניק משמורת לאחד מהם, תוך נישול ההורה האחר מהזכות והחובה להיות ההורה המשמורן. רצון הילדים להיות תחת משמורת שני ההורים מביא למסקנה כי הורות כל אחד מההורים הינה הורות מיטיבה. רצון הילדים להנות מהורות שווה של הוריהם, הינה בעלת משקל רב ומשמעותי בקביעת משמורת בידי אחד ההורים או שניהם. מתן משקל לרצון הילד מתאים ומשתלב עם האמור באמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד משנת 1991 הקובעת בסעיף 12 שבה כך: "מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעת משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו, של הילד. טובת הילד ככל שיש הלימה בינה לבין רצון הילד יש בכך כדי להכריע את הכף. על כן, מהטעמים שהובאו לעיל, אני קובעת שהמשמורת בקטינים תהיה משותפת."

היום, לאחר פרסום הדו"ח הסופי של שניט, אנו רואים פסיקות כגון זו של כבוד השופט שקד, כאשר גם שם נקבעה האם כמשמורנית והאב קיבל לינות מרובות יחסית, בניגוד לעמדתה של האם.

הגדילה עשות כבוד השופטת חני שירה, שהחליטה לאמץ את הדו"ח ואף את המונחים אשר מנסה הדו"ח להכניס לשיח החברתי בארץ, בטרם הפך לחוק.

בתמ"ש 29024/06, קבעה כבוד השופטת חני שירה בראשית הדרך משמורת אב אך החליטה על קיום אחריות הורית משותפת ואימצה את מסקנות דו"ח שניט בטרם הפכו לחוק וכך קבעה כבוד השופטת שירה :

" ועדת שניט, ועדה ציבורית לנושא אחריות הורית בגירושין ישבה 6 שנים על המדוכה והגישה לשר המשפטים דו"ח ביניים בשנת 2008 ודו"ח סופי בשנת 2011 (שבעקבות הערות לדו"ח הביניים). הוועדה עשתה בהמלצותיה שינויים מפליגים בתפיסה ההורית ובהגדרות המשפטיות של אפוטרופסות משמורת וחזקה.

בין המלצותיה, המלצות לשינויים בהגדרות אשר בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב 1962 כך שהמונחים אשר בחוק זה יוחלפו במונחים של אחריות הורית, מימושה וקשר הורי.

ההמלצה לשינוי ההגדרות הקיימות מקורה באמנת האו"ם בדבר זכויות הילד משנת 1989 שמדינת ישראל אישררה בשנת 1991 (להלן: "האמנה").

 בין הזכויות כלולה זכותו של הילד לקשר עם הוריו ובני משפחתו גם כאשר הוריו נפרדו. ההגדרה שתחליף את ההגדרות של אפוטרופסות, משמורת והסדרי ראייה כפי שהם כיום, תהיה מימוש אחריות הורית.

העיקרון המנחה הינו של אחריות הורית משותפת בהתאם לסעיף 18 שבאמנה. גם כאשר ההורים נפרדים ומתחלקים במימוש האחריות, האחריות תהיה משותפת.

 טובת הילד תהיה שיקול ראשון במעלה כאשר יתבצע מימוש האחריות ההורית.

 בהעדר הסכמה בין ההורים יהיה בית המשפט שייקבע את אופן מימוש האחריות ההורית והסדר ההורות לפי טובת הילד. בימ"ש יביא בחשבון 7 פרמטרים שונים המוגדרים בסעיף 9 להצעה והם: צרכיו ההתפתחותיים של הילד לפי גילו, מצבו, הבטחת היציבות בחייו וצרכיו המיוחדים. זכותו של הילד כי יישמע קולו עד כמה שגילו וכישוריו מאפשרים את הדבר. נכונות הוריו לשתף פעולה למימוש זכויותיו האמורות ויכולתם לעשות זאת. הזכות של הילד לקשר אישי ישיר וסדיר עם שני הוריו, הטיפול שהעניק כל אחד מההורים לילד לפני הגירושין ונכונות כל אחד מהם לאפשר את הקשר עם בני משפחתו הקרובים- אחיו, אחיותיו והורי הוריו.

 המלצות ועדת שניט טרם הפכו לחוק מחייב והנן כאמור בגדר המלצות, אך לאמור בהן ראוי כי יינתן משקל רב.

לטעמי, ההגדרה המשפטית של "משמורת" או חזקה, איננה משמעותית לא בכלל ולא כאן. ולא רק שאיננה משמעותית אלא שהיא מהווה בשל הנפח הלא נכון שניתן לה בציבור, לעיתים גם בפסיקה, בסיס למאבקי כח וכבוד בין ההורים. החשיבות שביחסי הורים – ילדים איננה בהגדרה אלא בתוכן ובמימוש. הזמן בו שוהים הילדים עם כל אחד מההורים הוא משמעותי, מעורבותם של ההורים בחיי הילדים, נטילת אחריות, אחריות יום יומית אישית, כלכלית, והמקום הנותן להורה האחר ולמשפחה המורחבת – היא העיקר. כפי שכתב ד"ר מאז"ה המשמורת נתפסת בעיני רבים כמתירה להורה המשמורן, להדיר את ההורה האחר ולהרחיקו מהילד ומצד שני כפטור של ההורה הלא משמורן מאחריותו הטיפולית בילד.

משכך, ולמרות שבהחלטה הזמנית נקטתי במונח של העברת משמורת זמנית, מהאם שהיתה ההורה המשמורן עד אותה החלטה, לאב, בבואי היום, לתת הכרעה סופית במסגרת פסק הדין, בנסיבות תיק זה לא אעשה עוד שימוש במונחים אלה. מצאתי לנכון, לצאת מההגדרות המעצימות הורה אחד ומדירות את האחר ולהביא לחלוקת האחריות ההורית בין ההורים, בתקווה להביא לסיום המאבק.

לא כך יהיה, תמיד פתוחה הדרך להביא לשינוי נוסף והכל בהתאם לטובת הקטינים שהיא השיקול הראשון במעלה כהגדרת האמנה.

אשאיר את המצב כפי שהוא מתקיים כיום, כאשר הילדים מחלקים זמנם עם ההורים בהתאם לזמנים שנקבעו על ידי פקה"ס. לא אעשה שינוי במקום הימצאם של הקטינים, אף לא במוסד הלימודי. הילדים ימשיכו להתחנך במוסדות הלימוד בת"א."

פסיקה זו למרבה הצער היא עדין פסיקה יוצאת דופן. אבל, המגמה לפעול עפ"י הערכים החשובים והמונחים הראויים, אשר מכניס דו"ח שניט ללקסיקון החברה הישראלית, בהחלט מתחילה לתת את אותותיה.

כפי שקובע הדו"ח וכפי שקבעה כבוד השופטת שירה, לא עוד מאבקי כוחות בין שני ההורים, אלא אחריות הורית משותפת.

הכנסת השימוש במונחים הללו, תוך ראיית שני ההורים כמי שאחראים במידה שווה לילדיהם לאחר הגירושין, תוביל את החברה הישראלית אלי קידמה ונאורות, גם בכל הנוגע להורות לפני הגירושין.

הסכם הורות

המטרה החשובה הנוספת העולה מן הדו"ח, מעבר למטרה העיקרית שהנה שמירה על טובת הילד, היא חיזוק וקידום הסובלנות ושיתוף הפעולה בין ההורים ומתן הזדמנויות רבות להגיע להסכם, במקום לפנות לדרך של מריבות, שרק פוגעת בילדים.

הדו"ח קובע כי על ההורים יהיה להגיש לבית המשפט הסכם הורות. כמו כן, הדו"ח ממליץ לחייב הורים בקיום פגישה מקדימה ביחידת הסיוע שבבית המשפט או בבית דין דתי לפני הגשת תובענה בענייני אחריות הורית (להלן עמ' 23). הצעה זו נועדה לעודד הורים להגיע להסכמות בדרכי שלום בענייני האחריות ההורית לפי מגמת הצעת החוק, ולהפחית את התדיינויות בבית המשפט שפוגעות בטובת הילד.

כל האוריינטציה של הדו"ח הנה, עידוד שיתוף הפעולה בין ההורים, עידוד מו"מ וכל זאת, כדי למנוע הגשת תביעות, אשר בעטיין נגרמת פגיעה אדירה בטובת הילד, בשל השימוש החמור לרעה שעושים ההורים בילדים במהלך המריבות הללו בבתי המשפט.

הורים, אנשי מקצוע, עורכי דין, שופטים וארגונים, חייבים להבין כי הילד הוא לא רכוש ולא כלי שיש להשתמש בו, של אף אחד. קיבוע "חזקת הגיל הרך", אי ישומן וקיבוען בחקיקה של המלצות דו"ח שניט אקוויולנטים לחלוטין לפגיעה בטובת הילד ולקידום המלחמות בין ההורים בבתי המשפט ובבתי הדין. כאשר לא יהיה הורה עדיף מראש, אלא שני ההורים יוכרו כבעלי אחריות הורית משותפת, יצא כל העוקץ מו המלחמות בנושא.

בנספח ה' לדו"ח הסופי - הסכם הורות לאחר גירושין עו"ד גלית סנה לוריה וגב' רותי שיו כתבו המחברות בהרחבה אודות היתרונות הגלומים בהסכם ההורות.

לדבריהן : הסכמים מפורטים מציעים בהירות, צופים את צרכי ההורים והילדים לאורך זמן, ופותחים את הדרך להבנה ולתקשורת ביניהם.

הן כתבו אודות יתרונות התוכנית ההורית הנבנית באמצעות מו"מ בין ההורים, מזעור המעורבות של בית המשפט וגם שיתוף פעולה בין ההורים לכתיבת הסכם הורות מפחית את הצורך במעורבות של אדם חיצוני, אשר לו מידע מוגבל על צרכי הילדים, כגון שופט, או מעריך ממונה (Appointed Evaluator), לקבוע החלטות בעבור ההורים. לעומת זאת, הסכם הורות שנבנה במשא ומתן בין ההורים יש להניח שישקף בצורה נכונה יותר את טובת הילד.

הן כתבו יפה, אודות הפחתה של עוצמת הקונפליקט בין ההורים ועידוד יחסי הורה-ילד טובים. כאשר הוריהם של הילדים עוברים הליך של פירוד או גירושין, קיים אצל הילדים פחד מאבדן קשר או יחסים עם אחד מההורים. לעיתים גם הורים שכוונתם טובה, עשויים לחשוב כי יחס שלילי כלפי ההורה האחר, תורם לקשר האישי שלהם עם ילדיהם. כך לדוגמה, בספרם של סוניה גולדשטיין ואלברט סלונים, "הגירושין וילדך", מוצגים שני טיעונים מרכזיים בעניין הזנחת היחסים בין בני הזוג בהקשר לילדים. הטיעון הראשון הוא שהורה שמצליח למנוע ביקור של ילדו אצל ההורה השני, עלול לגרום לילדו לאבד אמון באותו הורה וכן לפתח ביקורתיות יתרה כלפיו וחשש ממעשים נוספים שהורה זה עלול לעשות נגדו.

לפי הטיעון השני, כשילדים מתנתקים מהוריהם חלק מהותי מחייהם ניטל. ילדים רבים שהקשר עם אחד מההורים התנתק, בעקבות פירוד או גירושין, מתנהגים כילדים מאומצים המחפשים את הוריהם הביולוגים. אם הורה אחד גורם לניתוק הקשר הזה, הילד עשוי להאשימו באובדן הקשר.

באופן טבעי ילדים ימנעו מלבחור או מלהעדיף הורה אחד על פני משנהו. הם עשויים להגיד לאחד ההורים את הדברים שהם חושבים כי אותו הורה מעוניין לשמוע. למשל, שההורה האחר אינו "טוב" כמוהו, או לא אהוב כמוהו, ואולי אף שניתן לוותר עליו ביתר קלות. אם ההורה לא ינקוט במשנה זהירות במצב זה, הילד עלול לקבל את הרושם, שכדי להישאר אהוד על הורה, עליו להתעלם במחיצתו מקיומו של ההורה השני.

יישומו של הסכם הורות מעניק לכן לילד את ההרגשה שהוא יכול להביע התייחסות ורגשות אהבה ואהדה לשני ההורים, על אף הפירוד או הגירושין ביניהם.

הורות משותפת חשובה מאוד גם, על מנת למנוע את תחושת ה"הפקעה" או תחושת ה"הפסד". מקום בו קיימים התנאים לעיל, יש להעביר נטל שלילת ההסדר המשותף, לשכמו של הטוען כנגד" (תמ"ש (משפחה קר') 17120/07 פלונית נ' אלמוני, [פורסם בנבו] תק-מש 2010(3), 179 , 188 (2010)).

ואכן הכתרת מַתְכּוֹנֶת ההחזקה והסדרי הראיה עם הקטינים כ"משמורת משותפת" יש בה להעביר מסר מחנך לקטין באשר לנוכחותם של שני ההורים בחייו נוסף למתן תחושה נוחה יותר לכל אחד מההורים כי הורתו לא נפגמה או "הופקעה" על אף הפרידה מבן זוגו , "...לטעמי, בברירה בין 'כותרת' כזו או אחרת, יש להעדיף את ברירת המשמורת המשותפת... כפי שהיטיבו להבהיר את הדברים, כבוד השופט צבי ויצמן בתמ"ש 11657/03 כב' הש' סלמן ניצן בתמ"ש 17120/07.

כיבוד אב ואם

ואגב חינוך הקטין בהתאם לטובתו : בסעיף 4 להצעת החוק בדו"ח שניט נקבעה בחקיקה " חובת כבוד אב ואם ילד מחויב בכיבוד ובמשמעת להוריו בכל עניין הנוגע לאחריותם.

כידוע לכולנו הדיבר החמישי קובע " "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָך"" (שמות כ' י"ב).

משמע : כבר בתורה נקבע כי יש לכבד את האב ואת האם, כאחת המצוות החשובות ביותר אשר ממוקמות בסדר הדברים במצוות שבין אדם למקום.

קביעה שיפוטית אשר אינה מחייבת אחריות הורית משותפת, הנה קביעה המנוגדת לדיבר החמישי שכן, אין לילדים כל אפשרות לכבד אב ואם אם הם לא נמצאים באחריות משותפת של שניהם ובפרט אם הם מורחקים מאחד מהם.

בגמרא מסכת קידושין דף ל ע"ב, ל"א ע"א. - ת"ר, שלשה שותפין הן באדם: הקב"ה, ואביו, ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני.

ומצינו בספר עצמות יוסף שתירץ ,שהפסוק מדבר גם על גרושה שאינה מחויבת בכבוד בעלה. וממילא האב והאם שווים.

ומבואר מדבריו וכן נראה פשוט שביסוד החיוב של "מצוות כיבוד אב ואם" שהוא חיוב על הבן אדרבה יש שווין מוחלט ביניהם. ורק מחמת חיוב הכבוד של האשה לבעלה. נוצר איזה שהוא דין קדימה. אבל אין זה נובע מחילוק ביסוד החיוב של הבן. והנפקא מינה באופן שאין חיוב אשה לבעלה, וכגון גרושה, הרי שחזר הדין להיות דין "שוויוני" לחלוטין.

ביאור טעם היות דברת כבד את אביך ואמך בחצי השייך לבין אדם למקום.

ספר החינוך מצוה לג [אחד מן הראשונים]

לכבד האב והאם, שנאמר [שמות כ', י"ב] כבד את אביך ואת אמך וגו', ובא הפירוש [קידושין דף ל"א ע"ב], אי זהו כיבוד. מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.

משורשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלהים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו. וכשיקבע זאת המידה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא, שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאוויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלימות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאילולי הנפש שחננו האל יהיה כסוס כפרד אין הבין, ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להיזהר בעבודתו ברוך הוא.

מבואר מדבריו שענין הכרת הטוב אינה רק מצוה של "בן אדם לחברו" אלא היא מביאה גם להכרת הטוב כלפי הבורא יתברך וממילא יש בה בחינה של "בין אדם למקום" וזהו המיוחד בדיברה הזו שהיא משלבת בין הבין אדם למקום ובין אדם לחברו, והיא האחרונה בין החמשה של בין אדם למקום, ומחברת ומקשרת לחמשה הבאים אחריה "בין אדם לחברו" הכרת הטוב.

המושג של "הורות משותפת" וטובת הילד אינם חדשים. וכבר לפני 3000 שנה ניתנו לעם ישראל לוחות הברית בהן הדיבר החמישי מציין במפורש "כבד את אביך ואת אימך". כבר בלב ליבה של התורה יש התייחסות שוויונית לאב ולאב כאשר הפנייה היא לילד עצמו החייב במצוות כיבוד הוריו.

נשאלת השאלה, איך הילד יוכל למלא את מצוות כיבוד אב ואם, אם בחוויתו הוא יראה את אביו רק מעביר כסף לאמו ואת אמו בלבד מטפלת בו ? הדבר יוצר עיוות חינוכי של דמויות האב והאם, מה שישפיע לרעה על חיי הילד כאדם בוגר. לעומת זאת, ילד שיחווה את שני הוריו כדמויות מטפלות ומחנכות, ילמד לכבד את שני הוריו, כדמויות הוריות משמעותיות בחייו.

תזכיר חוק הורים וילדיהם

בספטמבר 2012, פרסם משרד המשפטי את תזכיר חוק הורים וילדיהם, המבוסס על המלצות דו"ח שניט. יש לקוות כי התזכיר יהפוך לחוק מחייב והורות משותפת תעוגן בספר החוקים של מדינת ישראל.